החלטה בתיק בר"ע 30471-03-14

השופט אילן איטח

1.      לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו  (השופטת קרן כהן; סע"ש 18057-09-13) מיום 16.2.14, ובה נדחו שתי בקשות המבקשת: האחת - לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות;  השניה - לפיצול הדיון, כך שתחילה תידון הטענה המקדמית שעניינה סילוק על הסף.

2.      להלן עובדות הרקע כפי שהן עולות מההחלטה מושא הבקשה:

א.                כעולה מכתב התביעה, המשיבה החלה לעבוד בבנק הבינלאומי הראשון ביום 1.8.73 (להלן - הבנק). ביום 1.12.76 העביר הבנק את המשיבה יחד עם עובדים נוספים לעבוד במבקשת - חברת בת של הבנק העוסקת במתן שירותי מחשוב ותפעול פיננסי לבנק. המשיבה פרשה לגמלאות מעבודתה במבקשת ביום 14.12.10.

ב.                 המשיבה טענה כי לקראת מועד פרישתה ביצעה המבקשת חישובים של הזכויות להן זכאית הראשונה בעת הפרישה. באותו מועד התברר למשיבה לראשונה כי המבקשת לא הפרישה עבורה כספי תגמולים ופנסיה בגין החודשים דצמבר 1976 עד 1977 (להלן - התקופה שבמחלוקת), על אף שאין מחלוקת כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים באותה תקופה.

ג.                   ביום 13.5.10 פנתה המשיבה אל גב' רונית שמלץ, העוסקת בתפקידי כוח אדם במבקשת (להלן - גב' שמלץ), והסבה את תשומת ליבה לכך שלא הופרשו לה כספי פיצויים וכספי תגמולים בגין התקופה שבמחלוקת.

ד.                 ביום 30.5.2010 השיבה גב' שמלץ למשיבה כי הופרשו מלוא הכספים והעבירה לידיה מסמכים להוכחת הטענה בדבר העברות הכספים. לטענת המשיבה המסמכים שהועברו לידיה תומכים דווקא בטענתה לפיה הכספים לא הועברו בתקופה שבמחלוקת.

ה.                המשיבה פנתה למבקשת מספר פעמים בדרישה לתשלום ההפרשות בגין התקופה שבמחלוקת. בעקבות פניות אלה שולמו למשיבה ההפרשות לפיצויי פיטורים גם בגין התקופה שבמחלוקת אולם לא שולמו לה כספי התגמולים בגין אותה תקופה.

3.      על רקע האמור הגישה המשיבה תובענה לבית הדין האזורי ובה עתרה לסעדים כספיים והם: שווי ההפרשה לתגמולים בגין התקופה שבמחלוקת (40,000 ש"ח), וכן פיצוי בגין נזק לא ממוני (35,000 ש"ח).

4.      טרם הגשת כתב הגנה על ידי המבקשת, הגישה האחרונה את הבקשות מושא ההחלטה של בית הדין האזורי.

5.      בהחלטה מיום 16.2.14 דחה בית הדין האזורי את שתי הבקשות:

באשר לבקשה לסילוק התובענה על הסף - קבע בית הדין שאין מקום לסלק את התובענה על הסף. בית הדין האזורי נימק עמדתו, בין היתר, בכך שבשלב זה לא ניתן לקבוע כי מועד היווצרות העילה לצורך מניין תחילת ההתיישנות הוא המועד לביצוע ההפקדות; ממסמכים שהמציאה המבקשת עולה כי המבקשת משכה את הכספים בחודש 1/77 וכי לא ברור האם יכולה הייתה המשיבה בשקידה סבירה לדעת שבוצעה משיכה שכזו; מחלוף הזמן לא ניתן ללמוד על ויתור מצד המשיבה; יתכן ותשלום פיצויי הפיטורים עבור התקופה שבמחלוקת הוא  הודאה בקיום זכות כמשמעה בסעיף 9 ל חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן - החוק).

בשאר לבקשה לפיצול הדיון - קבע בית הדין כי שעה שעילת התביעה היא אי ביצוע הפרשות לקופת גמל בתקופה שבמחלוקת, אין מקום לפיצול הדיון.

בית הדין האזורי קבע כי במסגרת בירור התביעה לגופה ניתן יהיה לברר גם את טענת המבקשת להתיישנות.

6.      במסגרת הבקשה שלפני תוקפת המבקשת את ההחלטה שלא לסלק את התובענה על הסף מחמת התיישנות. בקליפת אגוז טוענת המבקשת כי התביעה התיישנה שכן חלפו למעלה משבע שנים מהמועד לביצוע ההפרשה, ולא מתקיימים החריגים שבסעיפים 8 ו-9 לחוק.

7.      לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובכלל החומר שבתיק, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות, מבלי להידרש לתגובת המשיבה. אלו טעמיי בתמצית:

א.                ההחלטה מושא הבקשה שלפני היא החלטה דיונית המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. כלל הוא שבית דין זה כערכאת ערעור אינו נוהג להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעת מתן החלטות דיוניות . לא מצאתי כי במקרה הנדון מתקיימות נסיבות המצדיקות חריגה מהכלל, וכי יש בהחלטת בית הדין האזורי כדי להצדיק מתן רשות ערעור בשלב זה.

ב.                 נוכח טענות אפשריות מצד המשיבה בנוגע להתיישנות, לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטת בית הדין האזורי שלא לסלק את התביעה על הסף, אלא לברר את טענת ההתיישנות במסגרת בירור התובענה לגופה. בנסיבותיו של המקרה הנדון, בירור טענת הסף משולבת ממילא בבירור התובענה לגופה ורק מטעם זה אין מקום להיעתר לבקשה.

ג.                   יושם אל לב כי ההחלטה מושא הבקשה שלפני לא קובעת מסמרות עובדתיות או משפטיות, וההכרעות גופן - הן לענין מועד התגבשות העילה והן לענין חלות איזה מהוראות החוק, יפלו מן הסתם במסגרת בירור התובענה לגופה.